ציוד ריגול מעידן אחר

המלחמה הקרה היא כותרתו של סכסוך ממושך בין הגוש המערבי לגוש המזרחי במאה ה-20, שהתבטא בין היתר במרוץ חימוש ובמאבקי שליטה והשפעה בין ברית המועצות לארצות הברית. התקופה נמשכה למעלה מארבעים שנה והסתיימה באופן סופי עם התפרקות ברית המועצות. למעשה, שני הצדדים השקיעו מאמצים רבים בריגול ובריגול-נגד בשאיפה להשיג כל יתרון על המעצמה מהעבר השני של המתרס. חלק מקבוצות המרגלים אף סימנו כמטרה תוכניות גרעין – שחשיבותן נסקה אחרי ההצלחה המטאורית של ‘פרויקט מנהטן’ האמריקאי – והשותפים להן כונו ‘מרגלים אטומיים’.

כך נוצר מארג שלם של אנשי ביון, פעולות מודיעיניות וסוכנים כפולים – ממנו פרחה תרבות שהותירה חותם בספרות ובקולנוע – ולצידו מערך מרשים של ציוד טכני שנועד לשרת את משימות הריגול. במידה רבה, תעשיית פיתוחו של ציוד ריגול מקצועי חוותה בשנים אלו אבולוציה אנטגוניסטית, שהיא התפתחות הדדית מואצת כתוצאה ממאבק בין צדדים עוינים. הנה כמה דוגמאות לפטנטים יצירתיים של גופי ביון מאותה תקופה, שמתחרים בסטנדרטים של צוותי מחקר ופיתוח מודרניים תחת ענקיות הטכנולוגיה של ימינו. נציין כי רבים מהמכשירים מוצגים עד היום במוזיאונים של שתי המעצמות.

מכשירי תיעוד למרגלים

הקג”ב או הוועדה לביטחון המדינה של ברית המועצות נקטה באסטרטגיה של הטמנת מצלמות נסתרות בחפצים תמימים – שיטה פופולרית מאוד כיום, אלא שטיב החפצים השתנה בהתאם לתקופה ויכולות ההסוואה והצילום השתפרו. הסובייטים הסוו מצלמת “מינוקס” קומפקטית בתוך מברשת שיער ופיתחו מצלמת כיס שהעדשה שלה מוסתרת מאחורי חור של כפתור ומשם מוביל כבל לכיסו של המרגל, כך שיוכל להשחיל את ידו לכיס וללחוץ על כפתור כדי לבצע צילום.

שעון הסטיינק היה דגם של שעון יד שהכיל מצלמה נסתרת ניידת לצורך צילום מסמכים רגישים או פגישות באופן חשאי – אמנם העדשה שלו יחסית בולטת וכיום הייתה מוסווית טוב יותר, אבל התוצר מרשים לשעתו. מצלמות הוסתרו בתוך טבעות אלגנטיות והושתלו בחבילות סיגריות – שהיו בתפוצה נרחבת ביותר בכל מקום בזמנו – והקג”ב אף הפיק חגורת עור שמאחורי האבזם שלה הסתתרה מצלמת אייג’קס.

כלי נשק חשאיים

מאז ומעולם היוותה נשיאת נשק אתגר בפני אנשי מודיעין החוששים להתגלות. לשם כך הומצא ב-CIA או סוכנות הביון המרכזית של ארה”ב ‘רובה התקפי הלב’, שהוא כלי ירי שנבנה כדי לשלח חומר כימי רעיל שנספג בגופו של הנפגע וגרם לסימפטומים של התקף לב, במטרה לבצע חיסולים ממוקדים מבלי לעורר חשד להתנקשות. מהצד השני אפשר למצוא את אקדח הליפסטיק, נשק קומפקטי תוצרת הקג”ב שהקנה שלו הוסווה כאודם לשפתיים, וגם אקדחים שהוטמנו בתוך כפפות. הסובייטים אף יצרו – או לפחות כך טענו כלפיהם – את ‘המטריה הבולגרית’, שהקצה המחודד שלה הכיל רעל מוכן להזרקה. חומרים מסוכנים חשאיים נישאו גם בדמות משקפיים שהוטמנה בהם גלולת ציאניד קטלנית, לחיסול של מרגל שנתפס בטרם יחלצו ממנו סודות מודיעיניים או זהויות של אנשי קשר.

אמצעי תקשורת דיסקרטיים

על מנת לשמור על רצף של תקשורת ולהעביר ידיעות סודיות, תכננו האמריקאים מקטרת – שהייתה אופנתית אז – שבתוכה הוחבא מכשיר רדיו, כדי לאפשר למרגל לתקשר עם המפעילים שלו מבלי לעורר חשד. בהזדמנות אחת שתלו הרוסים משדר חשאי בעקב נעלו של דיפלומט אמריקאי, לאחר ששלח אותה לתיקון במזרח אירופה. המצאה שימושית אחרת הייתה יתד דקה וחלולה, שהותאמה לנעיצה בקרקע ותוכננה כעמידה לפגעי מזג האוויר. אנשי ביון היו יכולים להשתמש בה כאמצעי לתקשורת פיזית על ידי הכנסת מסמכים מגולגלים לתוכה כדי שמפעיל או משתף פעולה יאסוף אותם בהמשך.